<h1>ספר התרומות שער נ"ז חלק ב'</h1>
<h2>דף סג:</h2>
ויש לברר לוה שטען על אותו שטר שני שעשה הב"ד פרעתיו מה דינו אחר שאין בידו שטר חובו הראשון. על זה פסק הראב"ד שאין יכול לטעון פרעתי, כדגרסינן [ב"מ י"ז ע"א] הטוען אחר מעשה ב"ד לא עשה ולא כלום, והעמידה הרב כגון מי שנמחק שטר חובו והעמיד עליו עדים ובאו לב"ד, דכל מעשה ב"ד כמאן דנקט שטרא בידיה דמי. וכן הטוען אחר מעשה ב"ד כגון מי שפרע מקצת חובו וכותבין לו ב"ד מזמן הראשון [ב"ב ק"ע ע"ב], ואע"ג שגוף השטר שעשה לו הלוה אינו קיים אעפ"כ אינו יכול לטעון פרעתי. גם כתב הראב"ד ז"ל ולא עוד אלא שדינו כדין שטר שכתב על עצמו הלוה בין לטענת פרעון בין לשעבוד לקוחות, ואף אם תבע חברו ע"פ ונתחייב לו בדין ולא היה בידו לפורעו וכתבו לו מעשה ב"ד אם טען אחר כך פרעתי אינו נאמן וגובה מן הלקוחות בשטרו [לכל דבר ודבר], ע"כ. ומסתברא מקבלי עדות שקבלו עדות מעדים שהעידו שזה לוה בפניהם מנה, אם בלא קנין ולא אמר כתובו אין לב"ד לכתוב אותו עדות בשטר, דכמעשה ב"ד דמי ותו לא מצי למטען הלוה פרעתי, ולפיכך אין לחתמו להם, שלא לעשות ממלוה ע"פ מלוה בשטר. ודע והבן כי זה שפסקנו בענינין הללו של מעלה שמחדשין את השטר וכותבין שטר שני דוקא ב"ד אבל עדים החתומים בראשון אין להם לחדשו כלל, ואע"פ שנמחק בפניהם ויוצא מתחת ידי מלוה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל וז"ל, מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לב"ד והן עושין לו קיומו, אבל עדי השטר עצמן אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניהם אבל ב"ד עושין לו קיום, ע"כ. ולא תיקשי לך מאי אירייא משורף שטרותיו של חברו דמקשי לן התם [ב"ק צ"ח ע"ב] היכי דמי אי דאיתנהו לסהדי ליכתבו ליה שטרא אחרינא, דאיכא דמפרש שהעדים החתומים בעצמן אם הם ראו שנשרף הם כותבין לו שטר אחר אפילו מזמן ראשון. ועל פירוש זה כתב הראב"ד ז"ל דליתיה עיקר, דהא קי"ל דעדים שעשו שליחותן אין חוזרין לעשותו פעם אחרת בשום שטר של גוביינא, לא מזמן ראשון ולא מזמן שני. אלא שר"ל שיעידו בב"ד והם יכתבו לו מזמן ראשון, ע"כ. ולא תיקשי לך ההיא דגטין פרק האומר [ס"ג ע"ב] גבי ההוא עובדא דהוו קרו ליה נפאתא ואזול סהדי וכתבו תופאתא, ופסק רב נחמן עלה כותבים ונותנים אפילו מאה פעמים, דהתם מיירי בשלא כתבו גיטא מעליא כהוגן אף שלא הגיע עדיין לידה, ובודאי לא אמר להו כתובו ואנחו בכיסיכו אלא כבר עשאם שליח ליגע עצמם ולכותבו כמה פעמים עד שיגיע גט לידה, אבל הכא דכתבו כבר שטר כהוגן וכתקון ומסרו לידיה איך יעשוהו פעם אחרת. כל שכן בההיא דגט פשוט [ב"ב קע"א ע"א] דקתני מי שפרע מקצת חובו עדים מקרעים את השטר וכותבים לו שטר אחר, הא לא איתוקם, ואסיקנא התם דאין עושין שליחותם פעם אחרת כי אם בשטר מתנה או שטר שאין בו אחריות נכסים.
